מהם צרכיו היומיומיים של המבוגר על מנת לשמור על משק הברזל שלו? מי נמצא בסיכון לסבול ממחסור בברזל ואנמיה ומהם התסמינים הנלווים? איך מודדים את רמת הברזל בגוף? האם בכוחם של מזונות מהצומח עתירי ברזל לספק ברזל ספיג הנדרש למילוי צרכי היום יום של הגוף? האם תוספי ברזל יעילים במניעת היווצרות חסר בברזל ומה חסרונם?
ברזל (IRON) הוא מינרל חיוני לכלל תפקודי התא החי. כ-70% מהברזל בגוף קשור לחלבון הדם המוגלובין, שתפקידו בהובלת החמצן מהריאות לשאר אברי הגוף. מכאן שמחסור בברזל עלול להתבטא באנמיה, ובוודאות בפגיעה בכלל מערכות הגוף, שכן הברזל מעורב גם בניצול החמצן על ידי התאים! פרופ׳ יואב קבנצ׳יק, לשעבר יו״ר המכון למדעי החיים ויו״ר האגודה הבינלאומית לחקר הברזל (BIOIRON) עושה סדר בשלל המיתוסים והאגדות האורבניות עם מידע מקצועי ותובנות בנוגע למשק הברזל בגופנו וניהולו בבריאות ובחולי.
מה זה בעצם ברזל בגוף ואיך הוא נשמר?
אכן לא ניתן לקיים מערכות חיים כפי שאנו מכירים ללא ברזל. הוא אחד מהיסודות הכימיים, ששיחק תפקיד מרכזי בעיצוב החיים ובאבולוציה של העולם הצומח והחי וחיוניותו לחיים השתמרה לכל ארכה. הברזל מצוי בכל תא ותא בגוף האדם, בעיקר בדם, בכבד ובשרירים -כולל שריר הלב, במערכת העצבים, ובין היתר גם במערכות האמונות על החיסון. הברזל מסופק לכל אברי הגוף באמצעות נשא ייחודי שבנוזל הדם, הוא הטרנספרין, הקולט אותו עם ספיגתו בתריסריון, שהוא המקטע היחידי במערכת העיכול שמצויד בכלים לספיגת ברזל!
בבני אדם נשמרת רמת הברזל בגוף בתחום שבין 3 ל-4 גר', כשלגבר כ-0.5 גר' יותר מאשר לאישה. כל זה מתקיים כשכל אחד ואחת מאבדים יומית -כ-1-2 מ"ג מהמינרל בעקבות שחיקתם של תאים מהמעי והעור. מכאן שעל מנת לשמור יומיומית על משק ברזל יציב חייבים לקלוט מהמזון את אותה כמות של 1-2 מ"ג ברזל. הפענוח איך הגוף יודע לבקר את תזרים הברזל היומי לכל אורך חיי המבוגר, הוא אחד הנושאים המופלאים שנחשפו על ידי מחקרים במדעי החיים והרפואה, וזה רק בעשור האחרון של המאה שחלפה.
איך בכל זאת חלים כל כך הרבה קלקולים במשק הברזל ואיך ניתן לעקוב אחריהם על פי בדיקות נגישות שמצביעות על אי תקינותו של משק הברזל ומקורותיו?
התלונה הכי נפוצה אצל רוב הלוקים בחוסר ברזל היא תשישות מתמשכת המתבטאת בעייפות כרונית ומגבילה תפקודים פיזיים כמנטליים, ועלולה בהמשך להוביל לאי ספיקה לבבית ולהתדרדרות עד מוות. אנו נתייחס כאן בעיקר באוכלוסייה שלא סובלת ממחלות כרוניות ממקור דלקתי או מאיבודי דם חריפים, שכן אוכלוסייה שמוכרת כסובלת מחסר ברזל וגם אנמיה היא מטופלת על ידי רופאים מקצועיים העוקבים אחרי משק הברזל. כאן המקום לציין שגם באוכלוסייה ללא מחלות רקע יכול להתפתח חסר בברזל שמתבטא באותם סימפטומים כמו אצל חולים כרוניים, ובדיקות הדם הסטנדרטיות לא מספיקות בכדי לאתר את מקור התסמינים של חסר בברזל. וכי למה? כי הבדיקות השגרתיות מספקות רק נתונים הקשורים בתאי דם אדומים, כמו מספרם בדם או גודלם או כמות ההמוגלובין, ואלה בלבד אינם בהכרח מצביעים על קיום חסר ברזל או חסר בגורם אחר כגון ויטמין B12 או חומצה פולית. אמנם על סמך רמה נמוכה של המוגלובין בדם ניתן להניח שהמקור לאנמיה הוא מחסור אפשרי בברזל, רק בדיקה של רמות הברזל בכוחן לאמת זאת, כי חסר בברזל יכול להיווצר גם כשרמת ההמוגלובין נחשבת לחלוטין תקינה, דהיינו בהעדר אנמיה! איך מוודאים שזה המצב? עוד בטרם יישלל קיומו של מצב דלקתי בגוף או מחסור בוויטמין חיוני ליצירת תאי דם, ניתן לקבל מידע על משק הברזל בגוף ולהעריך מקורות אפשריים לחסר על ידי הערכת מדדי ברזל בנוזל הדם עצמו: 1. הברזל שברובו קשור לחלבון טרנספרין, שהוא מדד לברזל הזמין לשימוש על ידי אברי הגוף ו-2. החלבון פריטין, שמהווה מדד לברזל המאוחסן בכבד (בהעדר דלקת). שני המדדים ביחד מהווים בסיס לקביעה ראשונית של חסר בברזל.
איך נטפל בחסר ברזל באוכלוסייה ללא מחלות רקע?
למרות שאצל רוב האוכלוסייה הסובלת מחסר ברזל המקור הוא תזונתי, הטעות הנפוצה ביותר בבחירת טיפול בחסר ברזל היא כשלא מבררים את המקור למחסור, ומלכתחילה לא שוללים קיומה של מחלת רקע, בין אם ממקור גנטי או נרכש. ליקויי התזונה באוכלוסייה מתפלגים בשכבות השונות של האוכלוסייה לפי גיל, מין ומצב סוציואקונומי שמשפיע על הבטיחות התזונתית, בעיקר בעתות משבר, כמו בסגרים בימי קורונה. אך בעולם המפותח החסר בברזל הכי נפוץ בימי שגרה הוא בעיקר בגלל תזונה שהיא דלילה במקורות ברזל ברי ספיגה על ידי גוף האדם. מקובל לחשוב, ובמידה רבה של צדק, שהמקורות התזונתיים האיכותיים של ברזל הם אלה מעולם החי, בו מצוי הברזל בצורה הכי זמינה לקליטה על ידי גוף האדם.
בהקשר למקורות תזונתיים עתירי ברזל, מהו ההבדל בין ברזל שמקורו מהחי לברזל שמקורו מהצומח?
הברזל הוא אותו היסוד, אך במקורות מהחי הוא קשור ברובו לקבוצת הם (HEME) שמצויה בחלבונים כמו המוגלובין בדם או מיוגלובין בשריר- והיא נקלטת בצורה מירבית על ידי מערכת העיכול ומספקת את צרכיו היומיים של האדם. על אף היותם הדגנים למיניהם, תרד וירוקים אחרים, עתירי ברזל בדומה למצוי בבשר אדום, המינרל מצוי בהם קשור הרמטית לחומצה אוקסלית (באחרים גם לחומצה פיטית) שמונעת ממנו להיקלט על ידי מערכות הספיגה שבתריסריון. אמנם עם שילוב של מקורות מגוונים מהצומח ניתן לספק את דרישות היומיות לתחזוקה הבסיסית של משק הברזל בגוף, זה לא כולל את תרד, עליו נבנתה אגדת פופאי שלמרות שהופרכה לא פעם כמקור של ברזל תזונתי, טרם נס ליחה.
האם צמחונים או טבעונים סובלים ממחסור בברזל יותר מאנשים שאוכלים גם מזון מהחי?
יחסית לאוכלוסייה שניזונה מכלל מקורות המזון (פלקסיטרינים FLEXITARIANS), באוכלוסיית הצמחונים והטבעונים יש אחוז לא מבוטל של מחסורי ברזל וגם אנמיים, אך בעיקר אצל אלה שלא משלימים את תזונתם על ידי נטילת תוספי ברזל , וויטמין B12 וחומצה פולית או ניזונים ממגוון רחב של מקורות תזונתיים של ברזל (כמו קטניות, שעם הכנה ובישול נכון בכוחם לתת מענה לצרכים היומיים של הגוף לברזל). כאן חשוב לציין, שלא מעט מרכיבים מהצומח, חלקם עם תכונות בריאותיות "ידועות", בכוחם גם לכלוא את הברזל ממקור תזונתי אחר ובכך להפכו לפחות ספיג. הוא הדין לכורכומין ופוליפנולים המצויים בסוגים שונים של תה או עלים ירוקים. מכאן ששילוב ירוקים בארוחות הבנויות על מקורות מהצומח שהם עתירי ברזל, חלקם גם ברי ספיגה, יכול ליצור מצב של מניעת ספיגתם ולגרום גם לאנמיה. הוא הדין גם לחלב, שהכללתו בארוחה עם מקורות ברזל מהצומח, מקטינה משמעותית את ספיגת הברזל.
ומה לגבי שליש מהמקרים של חסר בברזל שמקורו דלקתי?
אחד המאפיינים של החסר במצב דלקתי הוא קיומו למרות תזונה איכותית מבחינת מקורות הברזל וגם שתוספי ברזל פומיים למיניהם אינם לעזר רב. זה נובע מכך שבמצב דלקתי נחסמת במעי קליטת הברזל מכל מקור תזונתי, יהיה הוא מהחי או הצומח או מתוסף מלאכותי, ועם הזמן החסר יגרום גם לאנמיה. במקרים בהם נחסמת הקליטה מסיבה דלקתית , או עקב ניתוחים בריטריים (קיצורי קיבה), ניתן לספק ברזל על ידי עירויי ברזל או על ידי תכשירים פומיים שעוקפים את המחסומים שנוצרו. ביטוי קיצוני לתופעת חסימת הקליטה התגלתה אצל חולי קורונה בהם התרחשה "סערת" ציטוקיניים דלקתיים שהובילה להתפתחות מהירה של חסר בברזל ואנמיה, בעקבותם לסימפטומים של תשישות כרונית שאפיינו את המחלה, להארכת תקופת ההחלמה, בעיקר אצל אלה שמלכתחילה היו במצבי חסר בברזל, קל וחומר האנמיים שביניהם.
האם יש מקום לתוספי ברזל ומהם הסוגים הקיימים בשוק?
במצבים שהגוף דורש ספיגת יתר של ברזל פומי (כגון בהריון) או כשמקורות צמחיים אינם מספקים את הדרישות היומיות המינימליות בגלל הסיבות שציינו לעיל, נוטים להיעזר בנטילת תוספי ברזל. המבחר המוצע בשוק במכירה חופשית הוא אדיר ומגוון, וכולל מקורות ברזל כביכול טבעיים ועד תערובות של מלחים אורגניים של ברזל (דו ותלת ערכי) בהרכבים שונים, עם או בלי תוספים אחרים, כמו ויטמין C ,שמיועד להגביר את הספיגה של הברזל על ידי הפיכתו לצורתו הדו-ערכית הספיגה. התכשירים מופיעים ככמוסה או כנוזל, כמיצוי של מקורות צמחיים או כנוזל שהופק ישר ממעיינות מרפה, ממנו בוקע ברזל אלמנטרי בסביבה חומצית המטיבה עם ספיגתו. לרוב מומלץ לקחת כל תוסף על בטן ריקה, וזה על מנת למנוע ממרכיבי מזון להפריע בקליטה, ובכך למקסם את יעילות התכשיר. ברוב המקרים ההצמדות לתכשיר כלשהו מושפעת מאוד מהעדרן של תופעות לוואי, שהן מאוד שכיחות ברוב המוצרים.
אילו תוספי ברזל מומלץ לצרוך כאשר יש מחסור בברזל שלא ממקור דלקתי ?
מחסור בברזל הוא מצב המחייב התייחסות רפואית אצל כל אדם, כשסיבת המחסור נעוצה באכילת מזונות שאין בהם מספיק מקורות ברזל ספיג. אם ברצון האדם לשמור על תקינות תפקודית, כולל חיוניות חיסונית ששומרת על הגוף מפני גורמים מזהמים, עליו להשלים את החסר אם לא על ידי שינוי בהרגלי אכילה, אזי על ידי נטילת תוספים אמינים- דהיינו כאלה עם יעילות מוכחת (מעל ל-10%) וידידותיים (ללא תופעות לוואי). לתחזוקה יומית נדרשת ספיגה רק של 1-2 מ"ג ברזל ועד פי 5 בתקופות מסויימות של ההריון. למרבית הצער, רוב התוספים המוצעים הם במינונים גבוהים בסדרי גודל ממה שנדרש, ושהמעי מסוגל לספוג, והעודפים מעורבים בתופעות לוואי שונות שגורמות להפסקה בטיפול, אם לא לנזקים ביולוגיים.
ספאטון הינו תוסף תזונה. המידע מיועד לצוות מקצועי בלבד
